אוסטיאופורוזיס מוגדר כמצב של דילדול העצם, עד כדי עצמות שבריריות.
המונח מורכב משתי מילים: אוסטיאו = עצם, פורוזיס = מחוררת.
מצב זה מתאפיין באיבוד מסת עצם, עקב ירידה בשלד החלבוני ובריכוז המינרלים (בעיקר סידן וזרחן).
העצמות הפגיעות ביותר הן עמוד השדרה, האגן והצלעות.
בניגוד לנהוג לחשוב, העצם אינה סטאטית, אלא עוברת שיחלוף ומתרחשים בה תהליכי בנייה והרס בו-זמנית.
עד גיל 20 נבנית רובה המכריע של מסת העצם (כ-90%) ועד גיל 35 מגיעה מסת העצם למירבה.
מה משפיע על מסת העצם ומה ניתן לעשות?
נטייה גנטית – המטען התורשתי קובע את מסת העצם המירבית וקצב תהליכי בנייה והרס בעצם.
היסטוריה משפחתית מראה על הנטייה הגנטית.
קומה נמוכה ומשקל נמוך הינם גורמי סיכון.
אורח חיים בריא יכול למנוע מגורמי הסיכון לבוא לידי ביטוי כמחלה.
מאזן הורמונלי – ירידה ברמת הורמון האסטרוגן בנשים (מגיל המעבר) וזיקנה גורמים לאיבוד מסת עצם.
הורמון הטסטוסטרון הגברי מסייע לבניית מסת עצם גדולה ושימורה לאורך חיי הגבר.
זו הסיבה העיקרית ש בגילאי 50 ומעלה שכיחות הא' בגברים 1:12 ואילו בנשים 1:3, כלומר פי 4 מבגברים.
הפסקת וסת לפני גיל 45 מגבירה את הסיכון.
תזונה – צריכת חלבון חשובה לשמירה על מסת העצם ולשיקומה. יש עדיפות לחלבון מלא מהצומח.
מאזן הסידן משפיע על קצב איבוד העצם. בכל יום הגוף מאבד סידן דרך ההפרשות וחשוב להחזיר את הסידן שאבד. תזונה דלת סידן זמין, אינה מאפשרת בנייה של עצם. מאזן סידן שלילי גורם לירידה מסוכנת בבריאות השלד. בכדי לא להגיע למאזן סידן שלילי, מומלץ לבוגרים לצרוך כ-1.2 גרם סידן זמין ליום (משתנה לפי גיל, מין ומבנה גוף). לתשומת לבכן, נשים רבות צורכות טחינה גולמית, אולם הסידן בצומח אינו זמין ויש להוסיף מיץ לימון (ויטמין C) כדי שהסידן ייספג! תזונה מרובת זרחן, כמו חלבון רב מהחי ומשקאות תוססים גורמים ליציאת סידן מהעצמות (המשמשות כמאגר הסידן הגדול בגוף) לצורך לאיזון החומציות. מזון עשיר בסידן: כרפס, כרוב, שעועית ירוקה, משמש מיובש, תאנים מיובשות, שקדים, אגוזים, טחינה משומשום מלא, סרדינים, דגנים מלאים (לא מומלץ לרגישים לגלוטן). הוא מצוי גם במוצרי חלב, שעל צריכתם קיימת מחלוקת. תוסף התזונה "סידן חכם" מראה שיפור קליני בצפיפות העצם.
ויטמין D, הנוצר ע"י הגוף בחשיפה מספקת לשמש, משפר את ספיגת הסידן במעיים. כשיש מחסור בויטמין זה, ספיגת הסידן פוחתת והגוף מוציא סידן מהעצמות. ויטמין D מצוי במוצרים מהחי: שמן דגים, דגים, כבד עוף, ביצים. הוא מצוי גם בחמאה וחלב, שעל צריכתם קיימת מחלוקת.
ומתווים את הטיפול המתאים ביותר שלנו למצב המטופלת (או המטופל, אם כי רוב הסובלות מכך הן נשים).